<h1>סמ"ק מצוריך סימן רל"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
פי' ר"י שאם אמרו העדים כך ראינו כתוב בשטר שאין לנו לפסול עדותן משום מפיהם ולא מפי כתבם דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרו עדותן בבית דין וראיה לדבר דתניא (ב"ב דף קס"ח) מי שנמחק שטר חוב מעמידים עדים ובא לו לבית דין ועושין לו קיומו ובפרק הגוזל בתרא (דף צ"ח) אי דאיכא עדים דידעי מה דכתוב בשטרא לכתוב ליה שטרא מעליא, והא דאמר מפיהם ולא מפי כתבם מדבר במעידים סתם. (עיין כתובות דף כ' תוס' ד"ה ורבי יוחנן). אומר ר"י ששמע מפי רבינו תם שנוהגין עכשיו לעדים הרחוקים מבית דין ששולחין כתבם לבית דין ואין לפסול עדותן משום [מפיהם ולא] מפי כתבם כיון שזוכרים עדותן אבל אלם שאינו ראוי להגדה כלל לא דכתיב אם לא יגיד פרט לאלם לפיכך אין לפסול אדם המדבר לכתוב עדותו (שם).
<h2>דף ה:</h2>
ומה שאנו אומרים אין עד נעשה דיין בדאורייתא נראה דאין שייך לומר זה אלא דווקא בעד אחד שצריך להעיד בפיו דטעמא דאין עד נעשה דיין משום עדות שאין אתה יכול להזימה שלא יקבלו הזמה על עדותן, ומן הטעם הזה אמר בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"י) שקרובי הדיינין פסולין להעיד, אמנם בפי' רשב"ם (ב"ב דף קי"ד ד"ה אין עד נעשה דיין) פי' דכתיב ועמדו שני אנשים אשר להם הריב לפני ה' אילו העידים דבעינן שיעידו העדים לפני הדיינין ולא שהיו הם עצמם דיינים, עכ"ל ס"ג (סי' ק"ט).
<h2>דף יח:</h2>
שלא להעיד קרוב כדכתיב (דברים כ"ד) לא יומתו אבות על בנים. ואפילו קרוב לערב פסול לעדות, וקרוב לדיין לפי הירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ט) וההלכהא). האחין זה לזה קרוין ראשון ובניהם קרוין שיני ובני בניהם קרוין שלישיב), ואמרינן פרק יש נוחלין (ב"ב דף קכ"ח) מר בר רב אשי מכשר באבא דאבא ולית הלכתא כוותיה, ופסק בס"ג באבא דאבא דאבא כשר לדברי הכל ואני לא קבלתי כן אלא ודאי פסול, משום דקשיא לן אמאי לא תני במתניתיןג) האב ובנו ומתרץ דאליבא דמכשיר באבא דאבא לא מצי למתניד) ולמאן דפסיל לא בעי למיתני דהני דתני במתניתין יש להם הפסק ואב ובן אין לה הפסק. ופסק רבינו תם דשלישי בראשוןה) פסולו), כדרך שאתה מונה בזכרים כך מונין לנקבות וכל אשה שאתה פסול לה אתה פסול לבעלה וכל איש שאתה פסול לו אתה פסול לאשתו חוץ משלישי בראשוןז), והיכא דאיכא תרי בעל כאשתו יש פסול ויש כשר כיצד שנים שנשאו שתי אחיות או אשה ובתה פסוליןח) לקח זה אשה וזה בת אחותה וכן הנשואין בנות שתי אחיות או בנות ב' אחין כשרין דתרי בעל כאשתו לא אמרינן כי אם מראשון לראשון, ואשה ובתה נמי חשיב ראשון, ואבי חתן ואבי כלה מעידין זה (את) [ל]זה וכן אחי האח. ואין אדם מעיד לאשתו (ארוס) ארוסה אבל לקרוביה כשר עד שישאנה, וכל הקרוב באותה שעה ונתרחק כשרט). והאוהב והשונא כשרים לעדותי). והפסולים פסולים בין לזכות בין לחובה. היה יודע בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו אחר כך פסוליא), ואם הוא חתום בשטר הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין עליו, וכן בגזלן, אבל אם היו קטנים ונעשו גדולים אין מעידין חוץ מדברים אילו על כתב ידו של אבא ועל כתב ידו של רבו ושל אחיו ושפלונית יצתה בהינומא וראשה פרועה ועד כאן היינו הולכים בשבת ושאכלנו בקצצה של פלונית, אבל היה גוי ונתגייר עבד ונשתחרר אין מאמיניןיב). וכל עדות שנראה שבעדות זו יש שום הנאה למעיד פסול ואין לך קרוב יותר מזהיג). א) אלו הן הקרובים שפסולין להעיד ולדין זה על זה אב לבן ובן לאב והאחים [זה לזה] כו', לשון עץ חיים. ב) והם להם דהיינו שני בראשון ושלישי בשני כשר, לשון עץ חיים. ג) פי' דאלו הן קרובים בפרק זה בורר (דף כ"ז), עכ"ל. ד) פי' דאי תנא האב ובנו עם האחרים וקתני לבסוף במתניתין הם ובניהם וכו' אם כן משמע האב ובנו ובן בנו דזהו אבא דאבא פסול וזה אינו אליבא דמכשר כו', עכ"ל. ה) וראיה מירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ז) דבעי משה מהו שיעיד באשת פנחס משמע הא לפנחס פסיל דשלישי בראשון הוא, לשון התוס' בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ח ד"ה רב). ו)0כגון משה לפנחס, ור"ת פי' דפסול מדרבנן ובן לאמו ולאחותו ולבן אחותו וכן שני בני אחיות והוי שני בשני דזהו בכלל בעל אחות אמו הוא ובנו וחתנו אבל שניות כגון שני בני אדם שנשותיהן שניות לא אמרינן דפסולין משום דבעל כאשתו בקורבה רחוקה כי האי לא אמרינן בעל כאשתו, וכן חזינן בפרק זה בורר דפסיק (שם) דגיסו הוא לבדו ולא חתנו ואף על גב דלא הוו שני בראשון על ידי בעל כאשתו דהוי קורבה רחוקה כי האי אבל בן גיסו פסול מטעם בעל אחות אמו דחשיב אבל חתן גיסו כשר, ומגיסו לבד אנו למדין היכא שהן קרובות כי האי פסולין והוא הדין בעל חרגתו, וכן משמע בירושלמי (שם) ומייתי מקל וחומר חתן אחותו פסול בעל חרגתו שהוא חתן אשתו לא כל שכן אבל אחד נשוי רחל ואחד נשוי דינה כשרים ואף על גב שבעל דינה פסול לאשת יוסף בן רחל דהוי ליה אשתו אשת בן אחות חמותו אפילו הכי כשר לבעלה של רחל דאשה כבעלה אמרינן בכל מקום אבל לא אמרינן בעל כאשתו בכל מקום שהרי אשת בן אחי אביו ואשת בן אחי אמו ואשת בן אחות אביו ואשת בן אחות אמו הוא פסול להן, ופי' ריב"א דהוא הדין דפסול לאשת בן אחי חמיו ולאשת בן אחות חמותו והטעם דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה ועוד דמפיק מהא אשה כבעלה אבל מה שקנה הבעל לא קנתה אשתו ואם כן בעל בת אחי חמיו ובעל בת אחות חמותו ובעל בת אחות חמיו אפילו בעל אחות חמותו כשרים לפי שמה שקנה בעל לא קנתה אשתו, וכן בעל אם אביו הוא כשר לו דאמעיט מחרגו לבדו דכך קיימא לן ואף על גב דהוא פסול לאם אביו לפי מה שקנתה אשה קנה בעלה, ובעל חמותו פסול לו מידי דהוי אאשת חורגו דא"ר פסול אשת חורגו, וכן חתן אחי אשתו כשר לו דהוי שני בראשון על ידי דתרי בעל כאשתו, ובעל אמו דיש לו בן מאשה אחרת ויש לו בן מאמו מכל מקום כשר הוא לו דהלכה כרב חסדא דאכשר באחי האח, ואדם פסול לאבי אביו ולאבי אמו ולאם אביו אבל לא לבעל אם אביו דאמעיט מחרגו לבדו. וכל אלו שפסולין להעיד פסולין לדין, וכל אלו הפסולין אם דנו בדין הדין יבטל ועדותם פסול ואם נחתמו בשטר פסול וכן אם נחתמו בגט או בשאר שטרות ואפילו לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי לפי דגזרינן דלמא אתי למסמך עלייהו. ויש שאר פסולים שפסלו חכמים לדין ולעדות גזלנים מדאורייתא אפילו לא הכריזו עליו ומלוי ברבית וכן מועלי בשבועה ועוברים על שבועת ממון וכן כל אוכל נבילות ובכל דבר שאנו יודעים שהוא רשע דחמס מאחר שהוא עובר על דת משום ממון פסול הוא לעדות ולדין וגם אינו צריך הכרזה בבית דין כאיסורי דאורייתא, אבל יש פסולין אחרים מדרבנן הרועים ומלוי ברבית דרבנן כגון ריבית שאינה קצוצה וכן מקבלי צדקה מן הגוים אבל צריך בהם הכרזה בבית דין ואם לא הכריזו עליהם כשרים, וכן כל מועלי בשבועות שיש עדות עליו שעבר שבועה בין שבועת ממון ואחד שבועת שוא דקיימא לן משומד אוכל נבילות להכעיס דהוי פסול לעדות ולדין דהלכה כאביי, ואפילו דנו כבר או העידו עדותן ודינן פסול, וכן אם חתמו על השטר השטר פסול, וחשוד אל השבועה פסול עד שיבא לבית דין שאין מכירין ויאמר חשוד אני וכו' וכן איתא בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ו) וגזלנים ומלוי ריביות [פסולין עד שיחזירו גזילתן ומלוה ריביות] עד שיקרעו שטריהן ואינם מלוים ומחזירין הריבית ללוים, וכמו שמלוה בריבית פסול כך הלוה פסול, ואם יצא קול על אחד שגנב פסול לעדות ולדין, וכולם כשרים לעדות אשה ולשאר איסורין דתנן (ראש השנה דף כ"ב) כל עדות שהאשה כשרה אף הם כשרים לה, וחשוד על עריות כשר לעדות חוץ מעדות אשה להוציאה מבעלה דפסול, וכל אלו פסולים או קרובים אם קבלו עליהם או קנו מידם אינם יכולים לחזור כי אם לפני גמר דין, עכ"ל עץ חיים. ז) פי' כגון משה באשת פנחס, עכ"ל. ח) אמר רב נחמן גרים אחים מן האם לא יעידו — פ"ה לכתחילה דקורבת אם בגרים קורבה דהא ודאי אמו היא — ואם העידו עדותן עדות — פ"ה דכקטן שנולד דמי — אחין מן האב מעידין לכתחילה — פ"ה דרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי הילכך קורבת אב אינה קורבה אמימר אמר אפילו אחין מן האם מעידין לכתחילה דעדות לבית דין מסורה — פ"ה ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים לא אתי לאכשורי אחים לישראל דבית דין ידעי דגר שנתגיר כקטון שנולד דמי, עכ"ל בפ"ב דיבמות (דף כ"ב). ט) ואין הלכה כר' יהודה שאומר שם (סנהדרין כ"ז) אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב, לשון ס"ג. י) דלא נחשדו ישראל על כך להעיד שקר משום אהבה ושנאה אבל לדין פסולין לפי דאינם יכולים לחפש בזכות, לשון עץ חיים (עי' מרדכי סנהדרין סי' תרצ"ו). יא) דכל שתחילתו או סופו בפסול פסול לשון סמ"ג. יב) בני העיר שבא עליהם שום מערער בדבר שהוא לכל בני העיר כגון המרחץ והמעיין אין דנין אותו בדייני אותה העיר ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר עד שיסלק עצמו ממנו בקניין גמור ואחר ידון או יעיד. תניא בפרק חזקת הבתים (דף מ"ג) בני העיר שנגנז ספר תורה שלהם הואיל ולשמיעה עשוי שאי אפשר לסלק עצמו ממנה אין דנין אותו בדייני אותה העיר ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר וכן האומר תנו לעניי עירי אין דנין אותו בדייני אותה העיר ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר וכן כל כיוצא בזה, עכ"ל ס"ג סי' רט"ו). יג) גרסינן בתוספתא (ב"ב פרק י"א ה"ה) ובה"ג (הלכות עדות) היו ה' וד' עדים חתומין על השטר ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר — הגה"ה, השיב ר"ת לר"י דדוקא נקט בברייתא ובה"ג שנים הראשונים קרובים או פסולים דתלינן דלכבוד חתימו או למלוי ולא לשם עדות ולכך תתקיים העדות בשאר אבל אי חתימי קרובים או הפסולים לבסוף ודאי לשם עדות חתימו ועדותן בטלה כשנמצא אחד מהן קרוב או פסול והשתא אין מקיימין שטר מעדים שלמעלה אלא מעדים שלמטה אבל בגיטין שאין עידי הגט חותמין זה בלא זה הראשונים עיקר העדות ואין שייך שם לומר דאחרי כן חתמו למילוי דמה נפשך בחתימת כל אחד ואחד היו כולם עומדים שם, לשון הגה"ה ושיטת (שינן) [תוס'] בפ"ב דגיטין (דף י"ח ד"ה אמרי). ורבינו משה כתב בספרו (הלכות עדות פ"ה ה"ו) שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא אחד מהן פסול או שהיו בהן שנים קרובים זה לזה והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותם אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו כולם להעיד הרי זה בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר, לשון ס"ג. עכ"ה.
<h2>דף לג:</h2>
תניא בפרק זה בורר (סנהדרין דף ל') ובכמה מקומות לעולם אין עדותן מצטרפין עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה, פי' זה אומר בפני הודה לו וזה אומר בפני הלוה לו או אם אמר האחד בפני הלוהו ביום פלוני או בפני הודה לו והעד השני אומר כן אני מעיד שהלוהו בפני או הודה לו ביום אחר מצטרפין, פוסק שם הלכה כר' יהושע בן קרחה, ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין לו דבריו והלכה כר' נתן שפוסק ר' אליעזר ורשב"ג בפ"ב דכתובות (דף כ"ו) כוותיה, בנהרדעי אמר (שם) (כיון) בין הודאה אחר הודאה בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הודאה ואפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין, פי' זה אומר בפני הלוה לו מנה ביום ראשון וזה אומר בפני הלוה לו ביום שני דמכל מקום אמנה קמסהדי כר' יהושע בן קרחה — הגה"ה. וכן אם היה עד אחד בכתב ואחד בעל פה מצטרפין לשון מיימון (הלכות עדות פ"ד ה"ה) תו' (בבא בתרא דף קס"ה) ואפילו אחד אומר בפני הלוה לו מנה יום שני ואחד אומר בפני הודה לו קודם לכן מנה דעדותן מצטרפת דהלכה כנהרדעי, ואפילו אחד אומר בפני הלוה לו באותו מקום ובאותה שעה ואחד אומר באותו מקום הייתי ולא לוה ממנו כי אם חמישים או מאתיים נראה לר"י דהוי הכחשה ואינם מצטרפין והא דקאמר ב"ה (סנהדרין דף ל"א) אחד אומר מאתיים ואחד אומר מנה דמצטרפין זהו כשהאחד אומר בפני הלוה לו כיס אחד ונראה לי שלא היה בו [אלא מנה וזה אומר נראה לי שהיה] מאתיים בהא קאמרי ב"ה דמצטרפין לעדותן, ואם אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן יש להסתפק אם הלכה כנהרדעי לרבא דאמר (שם) אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של חומץ וקאמר דנהרדעי אמרי דמצטרפין דדמיא להא דר' שמעון בן אלעזר דאחד אומר מנה ואחד אומר מאתיים, וכן פי' ר"י (עיין ב"ב מ"א תוס' ד"ה אתא) דרבא ורב יהודה ונהרדעי סברי כר' שמעון בן אלעזר אלא רבא אמר דלא דמיא לר' שמעון בן אלעזר אבל דומה לההיא דאחד אומר של יין ואחד אומר של דבש דלא מצטרפין ואם אחד אומר בעליה ואחד אומר בחדר מצטרפין ואם אחד אומר בעיר פלוני ואחד אומר עיר אחרת [לא מצטרפין והוא הדין אמרו בעיר אחת] ובשתי מקומות הרחוקים לא מצטרפי, ואם שני כיתי עדים מעידים זה מנה וזה מאתיים אפילו אמרו במקום אחד בשעה אחת אין בו הכחשה וישלם המנה ואף על פי שמכחישות זו את זו מאחר שאין אנו [יודעים] איזה המוכחשת מהם אבל אם עד מפי עד אינו כשר אלא לעדות אשה בלבד, לשון עץ חיים, עכ"ה.
